כמה פרטים אישיים
בינואר 1960 נולדה בתנו הבכורה נטע ובעשר השנים הבאות, עד ינואר 1970 הצטרפו אליה אמיר ויעל. תחילה התגוררנו בתל-אביב. בשלב הראשון בדירת הגג הצופה על בית הקברות ברחוב טרומפלדור ואחר-כך בדירה קטנה משלנו ברחוב בעל שם מוזר – יונתן הוַפְסִי – בצפון העיר. הדבר הבולט בה ביותר היה ממ...
נחיתה רכה בגלי צה"ל
בתחילת 1971 הזמנתי את עצמי לשיחה עם קצין חינוך ראשי, תא"ל יצחק ארד, שהכל כינוהו בשמו מימי הפרטיזנים, טוֹלקָה, ושאותו הכרתי באופן שטחי, ואמרתי לו בערך במילים אלה: אני עורך זה כמעט עשר שנים שני עיתונים צבאיים. הכל טוב ויפה; העבודה מעניינת, הצוות טוב, השכר בסדר וכך גם הממוני...
גל"צ במלחמת יום הכיפורים
שבע שנים בדיוק עבדתי בגלי צה"ל. מבחינה מקצועית הן היו בהחלט "שבע השנים הטובות ביותר שלי". לא לפני כן ולא אחרי כן זכיתי לתפקיד לא רק בכיר, אלא גם מרתק ממש. בשנתיים ושלושת-רבעי הראשונות שימשתי כסגן מפקד התחנה, לצידו של יצחק לבני. לאחר פרישתו ומעברו לתפקיד מנכ"ל רשות ה...
השנים הטובות ביותר
בסוף מרס 1974, במהלך פתאומי ודרמטי, נבחר לבני על-ידי שר ההסברה שמעון פרס להחליף את שמואל אלמוג כמנכ"ל רשות השידור. הוא עזב אותנו, כפי שאומרים "מהיום למחר". אני נקבעתי לממלא מקום מפקד גל"ץ ושלושה חודשים הייתי שרוי במאבק כפול: מחד לקיים את התחנה ברמתה הגבוהה למרות ימי החירו...
מסעות לחוץ לארץ
בעת ההיא נהוג היה כלל בצה"ל: מפקדים בכירים ואנשי-מפתח יכולים לנסוע לחוץ-לארץ רק אחת לשנה – הן בתפקיד והן למטרות פרטיות. בין השנים 1974 ל-1978, אכן נסעתי מדי שנה – וכל הנסיעות היו בתפקיד.
ב-1974 יצאתי לימים מספר לצרפת, כדי ללמוד שיטות וארגון של מחלקת חדשות בתחנת שידור גדולה...
פגישות עם אח"מים
העבודה בתקשורת, מטבע ברייתה מזמנת פגישות מעניינות, לרבות עם ראשי המדינה, מפקדים בכירים בצה"ל, סופרים ואמנים ידועים. ב-21 שנותי בתקשורת (14 שנים בעיתונות הצבאית ו-7 שנים בגל"ץ) ואף לאחר מכן, צברתי פגישות לרוב, שרק על מעטות אספר כאן, והתמונות יוכיחו שמדובר בפגישות שאכן היו.
...
